מה מונע ממך לרזות ולהשאר במשקל הרצוי לך לתמיד?

3.2.11

הפעם אני רוצה להזמין אותך להתבונן יחד איתי במיתוסים אשר אופפים את עולם הדיאטות, המשקל והאכילה, שמונעים ממך, כמו ממליוני אנשים בעולם, לפתור את בעית המשקל והאכילה שלהם אחת ולתמיד. 

אני מבטיחה לך שבעיקבות התבוננות זאת, תוכלי גם את כבר להתחיל בשינוי בחשיבה שלך, כצעד ראשון וחשוב ביותר לעבר החופש שלך. 

אך לפני שנתחיל, בואי רק נגדיר מה זה "מיתוס": – מיתוס, לפי אחת ההגדרות המילוניות, הוא "אגדה עטופה דמיון ומעשי-פלא".

אני מגדירה את המושג מיתוס, כ"דעות קולקטיביות - עובדות או אמירות-אמת שרווחות בחברה".

והיות ומיתוסים הם בדרך כלל דעות שנתפסות אמיתיות, עליהם אנו אומרים "ככה זה!", אני רוצה להציע לך הצעה חשובה:

לשים לרגע את הסקפטיות שלך בצד, ולקרוא את השורות הבאות עם ראש פתוח –

כי יהיו פה דברים שאדבר עליהם שלא ישמעו הגיוניים כל כך, שיש להם הוכחות מדעיות שממצקות את אמיתותם, ובכל מקרה –  סביר שגם לא ישמעו אפשריים לך. 

מה שאני נוהגת לומר לאנשים שנחשפים בפעם הראשונה לחופש מאוכל הוא, "להשאיר את ההגיון – כפי שהכירו אותו עד היום – בחוץ", כדי שיוכלו להקשיב ולהפתח לרעיונות הללו, ולתת לדברים לשקוע.

לצורך כך בחרתי הפעם את 12 המיתוסים הרווחים ביותר שמונעים ממך לצאת לחופש מדיאטות ומהמאבק במשקל ובאוכל, כדי להיות במשקל הרצוי לך לתמיד:

  1.  צריך להיות רזה!

הדעה הרווחת בחברה היום היא, ש"כדי להצליח צריך להיות רזה". להיות רזה יאפשר לך: למצוא זוגיות, לשמור על הזוגיות, לרכוש חברים, למצוא עבודה טובה, לחיות ברוגע.. מלאי את החסר _____________________ .

אבל במבט סביב נוכל לראות אנשים מצליחים שהם לאו דוקא רזים, אולי אפילו ההיפך הוא הנכון, סטטיסטית. בכל מקרה, גם אם כייף להיות רזה, וזה בסדר בפני עצמו – עדיין ההתניה, שרק אם נרזה נהיה יפים, מוצלחים, נגשים את החלומות שלנו – גורמת לנו לשים את החיים שלנו "בהמתנה", כש"החיים האמיתיים מחכים" לנו כדי שנחיה אותם.

תתחילי לחיות את החיים האמיתיים שלך כבר  ע כ ש י ו!

  2.  לרזות זה קשה!

הרי רוב אלה שעשו דיאטות יכולים להעיד, שלפעמים זה יותר קשה ולפעמים זה ממש קל. לא זה העניין, אלא הדרך שבה זה נעשה. דיאטות להרזיה לא באמת עובדות לאורך זמן. אולי התנסית בכך, וגם הסקרים מראים – שמעל 95% מהאנשים שעושים דיאטה ומרזים, ישמינו את אותו משקל ויותר תוך 5 שנים. לעשות שוב ושוב דיאטה להרזיה ולמצוא את עצמך אחרי כל דיאטה במקום שבו התחלת– זה קשה!

להיות  בדיאטה  זה  קשה!

3.  בעיית המשקל היא בעיה לכל החיים ותמיד נצטרך לשמור או להיות בדיאטה כדי להיות רזים! 

"הבעייה לכל החיים" היא רק בגלל שמתחילים עם הדיאטות!

אני, לדוגמא, הייתי ילדה רזה עד גיל 13 ללא בעיית משקל וללא בעיית אכילה. אך בגיל ההתבגרות, כשגופי השתנה מעט במעבר מילדות לנשיות, ובדרך הטבע התעגל קמעה, מיד נבהלתי! כי חשבתי שאני משמינה ועוד רגע אני אהיה שמנה כמו "הצד השמן" של המשפחה שלי! ומייד התחלתי לעשות דיאטות.. שנמשכו 20 שנה, עם יו-יו במשקל ואכילה ללא שליטה – תופעות שהלכו והחמירו. 

יש לנו נטייה, כשמשהו לא מצליח כמו שהיינו רוצים, לעשות עוד יותר מאותו דבר שלא הצליח. 

אלברט איינשטיין הטיב לתאר זאת כשאמר: "חוסר שפיות הינו להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה".

 

כבר הזכרתי שדיאטות לא עובדות – כי הן לא מביאות את התוצאות שאנחנו באמת רוצים: להיות במשקל יציב לתמיד תוך אכילה שפויה, בריאה ורגועה – לתמיד! ולא רק באופן זמני "עד הפעם הבאה".

4.  קשה לי לרזות או להשאר במשקל יציב כי אין לי כוח רצון!

את בוודאי יכולה לספור כמה וכמה השגים אליהם הגעת בתחומים אחרים בחייך, שדרשו ממך כוח רצון.

לכן אין ספק שיש לך כוח רצון! נכון שיש אולי צורך לחזק את "שריר הרצון" לא פעם. אך כשמדובר בלעשות דיאטה, שוב, ושוב, ושוב, ושוב, זו לא ש"את לא בסדר כי אין לך כוח רצון", אלא זו הדרך שאינה עובדת: הדרך של הדיאטה, וההתייחסות לרזון כפתרון קסמים לאושר.

עשיית דיאטות היא מה שמדלדל את כוח הרצון. הדיאטה גורמת לאכילה הרגשית להתגבר ולהחמיר, בגלל תחושת הקיפוח שמתפתחת, המאבק המתמיד שרק הולך ומחמיר, ותחושת הכשלון הצורבת שחוזרת על עצמה שוב ושוב אחרי כל דיאטה. זו טבעה של האכילה הרגשית -  רוב האנשים משתמשים באוכל במצבים רגשיים - כשקשה, כשמשהו לא מצליח, כשחשים חוסר תקווה וייאוש - כך הורגלנו והתרגלנו.

לכן הצעד הראשון הוא להכיר בכך  ו ל ה פ ס י ק  לעשות דיאטות להרזיה!

  5.  הבעיה שלי היא שאני "פשוט אוהבת לאכול"!

ואני אומרת: איזה יופי שאת אוהבת לאכול! כי יום יום אנו אוכלים, וכך יהיה עד סוף ימי חיינו – ההזדמנות להנות מהתענוג שבאכילה.

הבעיה היא לא בזה שאת אוהבת לאכול, הבעיה היא באופן האכילה שלך, האכילה הרגשית. בחופש מאוכל לומדים באיזה אופן לאכול, כך שתוכלי להנות מהאוכל ומהאכילה שלך. וזאת על ידי כך שתלמדי מחדש כיצד לנהל את האכילה שלך. רק אז האוכל לא יהיה זה שינהל אותך יותר.

כאשר תאכלי בהנאה, ללא רגשות אשמה, וגם תיוותרי במשקלך היציב שלך, האהבה לאכול לא תהיה יותר "בעיה" עבורך.

6.  בעיית המשקל שלי היא מקור רוב  או כל בעיותי!

והמיתוס המשלים לו: כדי לצליח בחיים צריך להיות רזה! אם הייתי רזה אז..

זה עוד מיתוס, אמנם מובן, אבל מיתוס. גם לאנשים רזים יש בעיות ואתגרים.

אני חווה זאת באופן אישי – אני רזה כבר 25 שנה, ולפני שרזיתי בעזרת גישת ה- No-Diet-Approach גם אני האמנתי במיתוס הזה.

אך מאז שאני רזה לא "קיבלתי פטור" מהתמודדות עם קשיים וכאבים. אני עדיין מתמודדת איתם יום-יום.

רק שהיום אני מעדיפה להגדיר אותם כ"אתגרים", וזה מאפשר לי להתחשל מהם ולהתקדם.

אני יכולה להגיד מנסיוני, שכשאין את המאבק במשקל שמכביד (תרתי משמע – גם "כבד בגוף" אבל בעיקר "כבד בראש"), הרבה יותר קל לטפל בכל דבר שצץ. וגם אם זה לא קל, יכולת המיקוד שלנו כשלא עסוקים ברגשות שליליים לגבי האכילה והמשקל היא הרבה יותר גבוהה, ולכן גם יותר קל.

לכן, שינוי החשיבה בלבד, בנושא זה, יכול לחולל פלאים!

7.    כדי להיות בריא צריך לרזות / צריך לרזות כדי להיות בריא!

זו עוד דעה קולקטיבית גורפת, שכדי להיות בריאה את צריכה לרזות – שאם תהיי רזה תהיי גם בריאה.

זו גם "דעה מדעית", ולכן גורפת כ"אמת". ואולי זו באמת "האמת".

אבל אם תסתכלי סביב תוכלי לראות אנשים בריאים למרות שאינם רזים, ובאותה מידה תוכלי גם לראות אנשים רזים שאינם בריאים. איך אפשר להסביר זאת?

כך או כך, בכל מקרה נוח לנו לחשוב, שרק אם נרזה - נהיה בריאות, יפות, מוצלחות. וזו תשובה הולמת ומרגיעה לכל אחת שנמצאת במאבק עם המשקל והאכילה שלה – מדוע היא אינה בריאה, יפה, מוצלחת, מצליחה – כי היא במשקל עודף.

ולראייה – לחשוב שצריך לרזות כדי להיות בריא זה לא מה  שעוזר להרבה מאד אנשים שרוצים בזה לרזות!

8.  אוכל טעים הוא משמין – לאכול לחם / עוגות / ממתקים זה משמין - צריך לאכול אוכל דל קלוריות כדי לרזות!

זהו עוד מיתוס, מדוע? כי הרי אם היית יכולה לאכול במידה, לפי צרכי הגוף שלך, כמו שרזים מטיבעם עושים – זה אפילו לא היה עולה בדעתך, כמו שזה לא עולה בדעתם של רזים!

לכן, גם כאן, הבעיה היא לא במה שאת אוכלת, אלא בכמות שאת אוכלת, ובאופן האכילה שלך.

"טוב", תגידי, "אני יודעת שזאת הבעיה, אבל מה אפשר לעשות בנידון?"

והנה התשובה לכך: 

ההגבלה החיצונית של "מה מותר ומה אסור" לאכול גורמת בדרך כלל רק לאכול יותר, כי עצם הרעיון של ההגבלה הזאת מכעיס ומתסכל. התחושה העזה של קיפוח, שמלווה הגבלה זו, תוביל בסופו של דבר לרצון להתמרד ולאכילה ללא שליטה ולבולמוסים גוברים והולכים - מעגל שקשה לצאת ממנו.

לכן התשובה היא בשינוי החשיבה ובהקשבה לגוף ולצרכיו!

9.  ההשמנה שלי היא גנטית (לא בשליטתי).  יש לי נטייה להשמנה.

זו דעה רווחת וגם מוצקה מאד, כי גם לה יש הוכחות מדעיות! 

אגב, לכל מיתוס או אמונה יש גם הוכחות, ככה זה עובד, כמו "נבואה שמגשימה את עצמה".

אני לא כאן בעמדה של ויכוח או הפרכת דעות, אני רק רוצה להצביע על ההשפעה שיש למיתוס כזה על האדם.

אז גם אם נניח לרגע שזה נכון. הלא עצם המחשבה הזאת שמתנגנת בראש ללא הרף יכולה לגרום לפיתוח בעית משקל חמורה יותר - כי "יש ראיות והסבר מדעי" להשמנה!

עצם הידיעה שזה כך  - גורמת לרפיון ידיים בנושא, וזה גם מה שגורם לאכילה ללא שליטה. ולהשמנה.

אני בעצמי באה ממשפחה עם נטייה מובהקת להשמנה, מה שבוודאי עזר לי לפתח את בעיית ההשמנה שלי.

אך מאז ששיניתי את אופן החשיבה ואת ההתנהגות שלי עם אוכל ומשקל, אני נשארת במשקל יציב כבר 25 שנים ללא מאמץ!

לכן, גם אם יש שמנים במשפחה שלך, יש אפשרות לסובב את הגלגל לאחור ולרכוש מחדש את מנגנון האכילה הטבעי האבוד, לאכול לפי צרכי הגוף ולהשאר במשקל יציב לתמיד.

רבות מאלה שעברו את תהליך חופש מאוכל, ואנשים רבים בעולם, שאימצו לעצמם את ה- No Diet Approach מוכיחות זאת יום-יום.

10. עלי להתעמל כדי לרזות! עלי להתעמל כדי להיות רזה!

כשאני מציגה את זה כמיתוס זה יכול להכעיס או לעורר התנגדות, כי גם זו דעה מאד רווחת ונחשבת כ"אמת" בעולם היום.

אני בהחלט מאמינה בתנועה ובפעילות גופנית כמרכיב משמעותי בשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, אך הדעה הרווחת שצריך להתעמל כדי לרזות - מטעה, והרבה פעמים אף עושה את הפעולה ההפוכה.

גם פה, ההתנייה היא שכובלת, מתסכלת והורסת-מוטיבציה  - ההוכחות לכך פזורות בכל עבר.

להתעמל למען בריאות פיזית ונפשית זה רעיון מצויין, זו מטרה ארוכת טווח, בעלת ערך, שיוצרת מוטיבציה גבוהה ויציבה – מי לא רוצה להיות בריא?

אך להתעמל במטרה לרזות יוצרת אמנם מוטיבציה גבוהה, אך קצרת מועד – כי קשה להחזיק מעמד בדיאטה לכל החיים.

זה דומה לספורטאי שמתאמן לריצת 60 מ' – זה אימון ספציפי לריצה קצרת מועד, אימון שונה מזה של ריצת מרתון.

וגם כאן, נוכל לראות הוכחות של אנשים רזים שאינם מתעמלים, וההיפך – הוכחות של אנשים שמתעמלים ואינם מרזים כתוצאה מכך.

עכשיו תחליטי לאילו מבין ההוכחות את מעדיפה להאמין?

11.  אסור / לא כדאי להיות רעבים, כי כשרעבים יש סכנה לאכול יותר מדי וללא שליטה!

המיתוס הזה הולך ביחד עם המיתוס, "בחברת שפע כמו היום קשה מאד לעמוד בפני הפיתויים", וגם – "הבעיה היא שיש בכל אירוע (חברתי או עסקי) תמיד שפע של אוכל", כמו גם "אם אין "אוכל אסור" בבית לא אתפתה" ועוד.

הדיאטות להרזיה מעודדות להתעלם מלהגיע להרגיש את הרעב. וזאת בגלל החשש, שגם מוכיח את עצמו - שלא נדע איך לנהל את האכילה שלנו בזמן שכבר רעבים.

ואכן, אצל רבים אכילת-יתר היא אירוע יום-יומי, עם תחושה של חוסר שליטה וייאוש.

אך התעלמות ומניעה מלהרגיש את הרעב אינן פותרות את הבעיה, אם כבר הן מקבעות אותה!

רק למידה מחדש של מנגנון הרעב והשובע המולד שלנו יכולה להביא לפתרון אמת לאכילה ללא שליטה רבת השנים. 

וכן, זה אפשרי!

במילים אחרות, הפתרון הוא לא בהמנעות, אלא בהתמודדות.

זוהי גם ליבה של הגישה-ללא-דיאטה – "להתידד" עם תחושת הרעב ולא להימנע ממנה.

רק כך תוכלי לדעת מתי לאכול וכמה.

12. כשאנשים מתבגרים הם משמינים! כשמתבגרים חילוף-החומרים נעשה איטי יותר / קשה לרדת במשקל!

מחשבה זו גם עולה בקנה אחד עם עוד מחשבה ידועה, שהיא: אני שמנה כי חילוף-החומרים שלי איטי!

גם לכך נוכל למצוא הוכחות רבות לאמיתות הדבר, אבל, נוכל למצוא גם הוכחות הפוכות.

כשאני שואלת את המשתתפים בקורסים לגבי סוגיה זו, תמיד חלק מהם חושבים שזה נכון, אבל יש גם שחושבים אחרת.
כשבררתי את מקור האמונה הסתבר, שיש כאלה שמכירים רק אנשים שככל שהתבגרו השמינו, אבל יש שמכירים אנשים מבוגרים שנשארו רזים, או אפילו רזו עם השנים.

אז שוב, כמו כל דבר, כשמשהו הוא נכון לחלק מהאנשים, ולא נכון לאחרים, זה משאיר את האופציה לבחור במה להאמין - מה שמאפשר לנו לשנות את המחשבה ואת החוויה שלנו באותו תחום!

***********

אני בטוחה שיכולת להזדהות עם חלק גדול מהמיתוסים שהזכרתי. המיתוסים הללו היו דעות ואמונות שחייתי לפיהם בעצמי במשך 20 שנות סבל. זה "מה שאמרו" ולזה האמנתי בלב שלם – לא עלה על דעתי לערער על כך!

אך התהליך של שינוי החשיבה הוא זה שפותח את הדלת לעבר החופש!

למזלי לפני 25 שנים פגשתי "בדלת" שלי לחופש. ולמרות שקשה היה לי להאמין ולראות בברור את הדרך שתוביל אותי להיות רזה ולהשאר שם, הייתי לפחות מספיק אמיצה לנסות.

אולי את חושבת לעצמך – "איך זה שאני יודעת את כל זה יעזור לי לרזות?"

לכן, אני מזמינה אותך להרהר שוב ושוב ברעיונות עליהם כתבתי כאן, ולחשוב לעצמך:

"האם אני מוכנה לערער על מה שאני מכירה כאמת כבר ____ שנים ?"

"האם אני מוכנה לבחון את מה שנאמר לי (ולחברה כולה), ולבחון דרך אחרת לחשוב על הדברים, גם אם לא ברור לי עדיין איך זה עובד ?"

אני מזמינה אותך להסתכל, מהיום, על האכילה שלך, על המשקל שלך, על הגוף והמראה שלך, ואפילו על החיים שלך – מתוך ההנחה הבאה: 

"האם יש דרך אחרת לחשוב על ________________________________ ?"

אני מאד ממליצה לך לתרגל את המחשבה הזאת בימים הקרובים, (ולכל ימי חייך, בעצם!). את עשויה להיות מופתעת מהתוצאות שיכולות להיות ממחשבה כזאת בלבד!

וזכרי להשאיר את "ההגיון" שלך, כפי שאת מכירה אותו עד היום, מחוץ לדלת, בזמן שאת חושבת על כל זה.

בהרצאת מבוא שקיימתי לפני כמה חודשים דיברתי על המיתוסים האלה, ועל עוד עקרונות שיוציאו אותך בקלות וביעילות לחופש מאוכל. 

את מוזמנת להיכנס לקישור זה על מנת להאזין להקלטה של הרצאה זו.

אני מזמינה אותך להתחיל לצעוד במסע המרתק הזה, ומאחלת לך הצלחה בו.


אשמח לקרוב תגובות ודעות, ואולי עוד מיתוסים מעניינים!

בברכה חמה,


שלכם,
אופירה