מאת אופירה שאול - כמה את צריכה לשקול כדי להרגיש טוב ולחיות טוב?

 בואי נגדיר קודם – מה הם החיים הטובים?


האם זה יצירת הדברים הנחוצים והרצויים? -  יצירת עיסוק בתחום שאת אוהבת? שפע שיאפשר לך לרכוש את מה שאת רוצה ומשתוקקת אליו? אנשים שכייף לך להיות בחברתם? גוף רזה וחטוב?

האם זה היעדר של הדברים הנחוצים? –  העדר האפשרות לקנות את האוכל האיכותי שאת אוהבת ומצרכים אחרים איכותיים? היעדר של צפיפות ושל הנחיצות להתרועע עם אנשים שאת לא אוהבת או שמקטינים אותך? היעדר נחיצות לעסוק במשהו שנמאסת בו?

אפשר להוסיף לרשימת הדברים הנחוצים עוד ועוד, וסביר שמרבית הדברים הללו ייסיעו לך כדי לחוות את החיים הטובים, אך האם זה מספיק?

האם עושר חומרי, הרבה אנשים שאוהבים אותך, ותהילה, האם הם שיספקו לך את החיים הטובים?

אני בעצמי לא חפה מתשוקותיי לכל אלה, זה אך טבעי בעולם בו אנו חיים. אך ללא קשר לכל מה שהישגתי עד כה, וחשוב גם להכיר בכל אלה! אני מוצאת שההישג האנושי הגדול ביותר, מה שאני משתוקקת לו יותר מכל – אינו בשום צורה של עושר חומרי. הוא גם לא בשום צורה של תהילה. הוא אפילו אינו במידה של עוצמה. מה שאני משתוקקת לו יותר מכל, וזהו גם ההישג האנושי הגדול ביותר לטעמי, הוא שלוות נפש. 

רוב האנשים לא יודעים הרבה על שלוות נפש. או לפחות לא רואים בשלוות נפש מטרה בפני עצמה. אולי הם מדמיינים שזה נוח, או כיף, רגע נטול מתח. אולי הם מדמיינים שזה שנת לילה טובה. אולי הם מדמיינים שזו הפוגה, חופשה טובה.

אבל זה יותר מזה, הרבה יותר.

שלוות נפש היא מצב מנטאלי של הכרה שקטה שמאפשר את ההתנסות של "פשוט להיות". זוהי מודעות חסרת מאמץ, שלא מופרעת על ידי מחשבות או שיפוטים, כאב או עונג, רווח או הפסד.

זהו המרכיב החשוב ביותר, שבנוכחותו ניתן להגיע לכל מה שאת רוצה ומשתוקקת אליו מבלי להשקיע אנרגיות עצומות ומאבק תמידי.

הגישה הנפוצה לחיים מתבססת על מוסכמות החברה לגבי התנהגות חברתית להצלחה. היא מתבססת על "איך צריך לנהוג, איך צריך להראות", היא מתבססת על סטיגמות, השוואות, ציונים וכד'. הגישה הנפוצה מקדמת פעילויות המבטיחות עונג מיידי, אבל לאורך זמן הן, פעמים רבות, גורמות ללחץ, לחרדה, להתמכרות, ובמקרים רבים גם לדיכאון. וזאת מפני שגישה זו מעצימה את החשיבה, וגם את השיפוט והביקורת, וחישובים של רווח והפסד.

הגישה הנפוצה והמוכרת מייחסת לחשיבה, לשיפוט ולביקורת, ולחישובי רווח והפסד חשיבות מירבית כמדד חיוני ו"הוראות הפעלה" לחיים מאושרים והצלחה, ולכן היא גם מעודדת ומעצימה אותם.

אך בואי תשקלי את האפשרות הבאה:

אם תוותרי על הצורך להדהים את הסובבים אותך ברמת החיים שלך או באיך שאת נראית, אם תוותרי על השוואת עצמך לאחרות ועל לחתור להיות - "יותר טובה", רזה כמו הדוגמנית בעיתון, לשקול לפי הטבלאות המקובלות. אם אלה לאו דוקא יהיו המטרות החשובות ביותר שלך שרק עם השגתן תרגישי שאת יכולה להגשים את הצלחתך - אז למעשה את לא צריכה כל כך הרבה בשביל לחיות חיים טובים באמת! ואז, גם לא תצטרכי להאבק ולעשות הרבה כדי לרזות ולהשאר במשקל ובגוף שנוח לך בו.

אם בין מטרותייך יכללו גם יצירת דברים שמעוררים אותך לתרומה, לנתינה, לאהבה, למשמעות בחייך, לביטוי של מי שאת – כך שאת הראשונה שתהיי מרוצה ממי שאת וממה שקורה איתך וסביבתך.

אם מידת שלוות הנפש שלך ושביעות הרצון שלך ממה שכבר הישגת ויש לך הם אלה שיהיו המדד להגדרת והגשמת החיים הטובים עבורך - אזי גם משקלך ומידת גופך יתייצבו באופן טבעי ותוכלי להנות ממראה גופך ומחיים שמספקים אותך.

אני שומעת לא פעם ממשתתפות הקורס על כך שהיתה להן תקופה שבה, לפרק זמן של חודש, 3 חודשים או חצי שנה, הן היו "חופשיות מאוכל" – הן אכלו מה שהן אוהבות, לא התעסקו בכלל עם המשקל והאוכל, ורזו למשקל הרצוי להן ללא מאמץ. זה בדרך כלל קרה להן בזמן חופשה או תקופה מסויימת, ולא תמיד הן יכולות להסביר מה קרה להן שם או איך זה קרה.

אולי תחושה כזאת מוכרת גם לך מרגע אקראי שכזה, מרגע שבו הגעת למשקל הרצוי לך אחרי דיאטה שעשית והרגשת את חווית הנצחון שלך. במקרה כזה תחושה כזאת נמשכת בדרך כלל רק רגעים ספורים - לפני שמחשבות הדאגה והפחד "מה הלאה" חוזרות במהירות וגורמות ללחץ ואולי אפילו חזרה לאכילה ללא שליטה.

גם לי, במשך 20 השנים בהן סבלתי מהמשקל והאכילה שלי היו תקופות כאלה. אלה היו בדרך כלל תקופות שמה שאפיין אותן היה איזה שהוא שקט נפשי, איכות של הכרה שקטה, כשהחשיבה כמו שאנחנו מכירים אותה נפסקת, ותשומת הלב נעה אל מעבר להררי הדאגות היומיומיות. תחושה של שלוות נפש.

השגת מצב כזה אפילו לרגע הוא הישג גדול מאד. הישג עצום אף יותר הוא לשמר מצב זה. זהו הישג כל כך יוצא דופן עד שכאשר אני אומרת למתעניינות חופש מאוכל, שהמצב של חופש מההתעסקות האובססיבית במשקל, באוכל ובמראה, ומשקל יציב ונוח לתמיד הינם תוצאה צפויה של שיטת חופש מאוכל, אני נתקלת פעמים רבות בחוסר אמון ובסקפטיות.

זה בהחלט מובן. אנחנו רגילות להסתמך על חוויות והוכחות העבר. ואלה, בכל הקשור לנסיונות ההרזיה ואכילה שפויה בכל תוכניות הדיאטה והרזיה בהן השתתפנו, גורמות לרובינו להמשיך לחשוב, שהיות ולא הצלחנו בהן בעבר, זה לא עבד בשבילנו בעבר – איך נדע שהפעם נצליח?

תשובה לשאלה זו אני כותבת בדף מידע על קורס חופש מאוכל – את מוזמנת להכנס לדף המידע בקישור זה.

מקובל מאוד לחשוב שלחוויה של משקל יציב ואכילה שפויה לתמיד ניתן להגיע רק אחרי אימון ממושך וקשה (או אולי באמצעות קסם כלשהו). לכן זה בהחלט מפתיע ששיטת חופש מאוכל יכולה ללמד אדם כיצד ליצור באופן מכוון מצב זה תוך תקופה קצרה יחסית. בהחלט הפתעה נעימה!

לשיחה אינטרנטית בחינם, ביום א' 26.12.10 בנושא: "איך שיטת חופש מאוכל מביאה בפועל לירידה במשקל?"  הרשמי כאן